למה ליווי בלידה הוא פמיניסטי?/ סיון קרמני
חלק שני: החופש להרגיש
בחלק הראשון ראינו איך ליווי לידה אישי הופך את היולדת לאוטונומיה גופנית היודעת את עצמה. בחלק הבא נראה איך הזכות להרגיש ולבטא את התחושות והרגשות שלך, שנשללה מנשים בנקודות רבות בהיסטוריה, מוחזרת אליהן בלידה ללא הסתייגויות. נראה כיצד הלידה, בעזרת הליווי הנכון, הופכת למרחב מוגן עבור היולדת בו היא חופשית להתחבר לגופה ולהתנתק מהמוח החושב.
כיצד ליווי רגשי בלידה מביא את היולדת ממצב של אוביקט שיש לטפל בו וליילד אותו, לסובייקט עם עולם רגשי לגיטימי?
נשים רבות שואלות אותי: אם יש מיילדת טובה, או אם אין לחץ בחדר הלידה, האם עדין יש חשיבות לליווי של דולה? אין הדולה באה רק כדי לחפות על צוות חסר או לא תומך בחדר הלידה? האם יש צורך בדולה בלידת בית?
"המטרה היא ילוד בריא, הלידה היא רק אמצעי" האמנם?
פני סימקין (simkin), בהרצאתה האחרונה בישראל, בכנס שנערך בימקה (YMCA), ירושלים, מדברת על החשיבות של הליווי הנפשי בזמן הלידה. סימקין מספרת שבמחקר שנערך בארצות הברית, מיילדות מדווחות שנוחכותה של דולה בחדר הלידה מרגיע אותן ומאפשרת להן להתרכז בעבודתן, על כל פניה. על המילדת להיות קשובה לגורמים רבים כגון מוניטור, אינפוזיה- אם יש, דוחות וגרף לידה, בדיקות כגון לחץ דם, בדיקות פנימיות ודיווח על כל שינוי או ממצא בבדיקות. הצוות הרפואי מחוייב ליילוד התינוק באופן הבטוח ביותר ללא לקחית "סיכונים", מדיניות שלעיתים אינה לוקחת בחשבון את היולדת כפונקציה רגשית והדבר שעומד לנגד עניהם הוא ביטחונה הרפואי (פיזיולוגי) בלבד. לידה המנוהלת באופן כזה המשאיר את היולדת נטושה מבחינה רגשית, ועליה "להבין" שאין מקום לתחושות והרגשות שלה בנוגע למתרחש כי זה עלול לשבש את מהלך לידה.
עצם ההכרה בצורך בתמיכה נפשית רצופה ביולדת הופכת את המצב הרגשי של היולדת לפרמטר שיש להעניק לו חשיבות רבה למטרה ולא רק לאמצעי. מצבה הנפשי של היולדת אינו עוד בגדר גורם מפריע שעל המיילדת להתחשב בו למרות שאר עבודותיה. הגדרת ליווי רגשי בלידה מעגנת את רגשות היולדת בחזרה במהלך הלידה כגורם לגיטימי ואף קריטי.
מניעת חווית לידה טראומטית
קרן פרידמן- גדסי מציינת שחוסר תמיכה רגשית ביולדת ברגעים קשים בלידה מביא לעיתים להתמודדות על ידי "ניתוק רגשי" כדי להפחית את כמות הסבל באותו הרגע ולשמור על ריחוק מהסיטואציה. התמודדות מסוג זה מביאה לעיתים קרובות לחווית הלידה כטראומה. התמיכה הרגשית הרצופה שהדולה מעניקה ליולדת, גם במצבים קשים במיוחד, מאפשרת לה להיות מחוברת למתרחש ובכך להגיב באותו הזמן בו הדברים קורים, ולהמנע מחויית פוסט טראומה אחרי הלידה[1] .
כיצד הליווי בלידה מכונן את היולדת כמדד העיקרי להתקדמות ותקינות הלידה?
כאשר אני מספרת לנשים על מגוון הטכניכות הקיימות לזרוז תהליכים בלידה והקלה על היולדת בזמן צירים, אני נתקלת בתגובות סקפטיות נוסח "אי אפשר לצפות מה יקל על אשה בלידה/ יולדות הן לא צפויות/ היא לא תתן לך לעגת בה/ תזהרי שלא תחטפי מכות- אני יכלתי להרוג את כל מי שנסה להתקרב אלי". התפישה שיולדת היא יצור קפריזי ובלתי מרוסן היא תפישה מובנת ואף מבוססת, הנובעת ממצב הורמונלי ומנטלי- חד פעמי כמעט- בו נמצאת האשה בלידה, עליו אפרט בהמשך. אך כמה קרובות וכמה שונות הן התפישות של "יולדת משוגעת" ל"יולדת חייתית". למתבונן מבחוץ- שכן, בן זוג, פרמדיק ואפילו רופא- אשה העוברת ממצב של דיבור קולני, דרישות סותרות ורגישות יתר לסביבתה, למצב של טראס בו היא אינה מגיבה לדבר (למראית עין), נתפשת כמשוגעת או לא שפויה. מלוות לידה או מיילדת מנוסה יחייכו לעצמן ויגידו בשקט- את בדיוק במקום שבו את צריכה להיות.
המיילדת מיכל בונשטיין, מיילדת בית מזה חמש- עשרה שנים, מסבירה שעל פי התנהגותה של האשה ניתן לדעת מה מצב התקדמות הלידה. הכניסה ללידה פעילה- פתיחה של בין 3 ל- 6 ס"מ בצוואר הרחם- מאופיינת בין השאר בשינוי במצב הרוח של היולדת. ממצב רוח שמח, קולני וערני לסביבה, עוברת היולדת למצב מופנם, מרוכז ושקט. התנהגות זו נובעת מהמצב ההורמונלי בגוף והמעבר משליטה של המוח החדש, הקורטקס, לשליטה של המוח הקדום ופעילות ענפה של ההיפופיזה.
"שלב המעבר", השלב שבין פתיחה של 6 ל- 10 ס"מ בצוואר הרחם, מאופיין במצב נפשי רגיש ואף קשה של היולדת. היא חוזרת להיות ערנית מאוד לסביבה, רגישה מאוד לקולות וריחות, עוברת במהירות מחום לקור המלווה ברעידות ואף הקאות. היא תאמר דברים קיצוניים שלא אמרה עד כה ואולי אפילו לא אופייניים לה כמו "אני לא יכולה יותר/ אני לא יכולה להמשיך/ אני הולכת מכאן/ קחו אותי מפה/ תעזרו לי/ אני רוצה אפידורל/ אני הולכת למות" . תחושות והתנהגויות אלו נובעות מהתחושה הפסיכולוגית והגופנית של מעבר, שינוי, פרידה ממצב מוכר אל עבר מצב לא נודע, וכמובן לעיתים מהכאב הקיצוני והלא מוכר.
סכמה זו אינה גורפת ואינה באה לתאר את כל הנשים כולן וכמובן שיש נשים שיגיבו באופן שונה. אני מביאה את הסכמה הזאת כדי להראות שהליווי בלידה והמיילדות ה"טבעית" לוקחת את ההתנהגויות הנשיות הקיצוניות בלידה ומעגנת אותן בתהליך הלידה הטבעי, ובכך הופכת אותן ללגיטימיות. בנוסף, הכנה ללידה המכילה את העובדות האלו יכולה להעניק לאשה בעצמה את היכולת לאבחן, מבלי כל בדיקה פנימית או השגחה רפואית את המצב בו היא נמצאת ואת התקדמות הלידה ובכך מעניקה לה כוח ואורך רוח.
ראינו כיצד מצבה הרגשי של היולדת הופך בעזרת המלווה מנטל שיש להתמודד איתו בחדר היולדות לפרמטר חשוב ואף למדד העיקרי להערכת התקדמות ותקינות הלידה. מהלך זה מחזיר את האשה למרכז ההתרחשות בלידה ומוריד מעט מן הכוח שיש לצוות הרפואי ביחס אליה. מעבר לאיזון מערך הכוחות בחדר הלידה, האשה עצמה לומדת להבין את עצמה ולהיות סובלנית כלפי השינויים שעוברים עליה, בעזרת ההתבוננות הנכונה. חווית לידה טובה- כזו שבה את מודעת למתרחש, מבינה את גופך ומנווטת את העניינים על פי דרישותיו- היא בעלת כוח לעצב את הדימוי העצמי שלך כאדם חזק ובעל מסוגלות. זוהי מתנה לא רק עבור אמהות חדשות, אלא לנשים באשר הן.
[1] קרן פרידמן גדסי ומנדי לוי,על לידה וטראומה- הלידה והפיזיולוגיה של תגובה לאיום, http://www.dulot.co.il/kerengadasi/show.asp?art=39&t=l
סיון קרמני, דולה 