הדרכה חדשה למשפחות חדשות, מאמר בשני חלקים

מדוע נחוצה הדרכה חדשה למשפחות חדשות?/ סיון קרמני

חלק ראשון

כמדריכות הכנה ללידה, רגישות היא תפקידניו העיקרי. מה לומר, מתי ולמי, ולפעמים בעיקר למי לא. חלק מהרגישות הזו מביאה אותנו להבין שלא כל המשפחות מתאימות לאותו הקורס, ושאותו הקורס לא תמיד מתאים לכל המשפחות. בשני חלקיו של המאמר הבא ארצה להראות מדוע בניית קורס הכנה ללידה למשפחות חדשות הוא, בעיניי, הכרחי. בחלק הראשון אתמקד בסיפורים אישיים המלמדים על מצבים שונים בהן עומדות נשים המשתייכות למשפחות אלו, סביב ההריון והלידה ומסקנות שניתן להסיק מהם. בחלק השני אדבר על תיאוריות  בהכנה ללידה וכיצד עבודה עם נשים ו/או משפחות מסוגים שונים משתלבת איתן.

הקדמה

כל אדם מוצא עצמו לפעמים במיעוט אל מול רוב.  אף על פי שבחיי היום יום הוא חש ביטחון וקבלה עצמית, במצבים כאלו הוא הופך ל"אחר". כאשה וכלסבית חוויה זו אינה זרה לי, ולמרות שאין לי קושי מיוחד להשתלב בקבוצות שונות ומגוונות, יש לי צורך עז במקומות המורכבים מבני אדם דומים לי, בעלי מכנה משותף בכל הנוגע לחוויות חיים, אורח חיים או דעות. לאורך השנים האחרונות, עם הטמעותי בקהילה פמיניסטית– קווירית, גברה בי המודעות לצורך אנושי ברשת חברתית איתנה של סולידריות וחום אנושי המורכב מדמיון ומגוון זה לצד זה, כבוד לסיפורי חיים והכוח שהם מעניקים לנו. לדעתי- מרחבים מוגנים אלו הם היוצרים בנו את הכוח לצאת לעולם מלא שונות ולכבד ולהוקיר אותה.

כאשר נשים מגיעות לקורס הכנה ללידה, עם מלווה או בן/ בת- זוג, עליהן להתמודד עם קשיים ופחדים; חוסר הוודאות שבכניסה לקבוצה חדשה; החשש לחשיפה של מה שהיה עד עכשיו עניין אישי ופרטי בפני זרים; הצורך להתמודד סוף סוף עם היבטים בלידה שאולי הודחקו או הוסטו הצידה. אם נקח בחשבון שחצי או יותר מהקבוצה מורכבת נשים, ורובן בהריון מתקדם, נקבל מצב רגיש המצריך התייחסות מיוחדת מאוד.

שני המצבים המורכבים האלו- היות מיעוט בקבוצה והיות בקורס הכנה ללידה, מתלכדים לכדי מצב רגיש במיוחד כאשר משפחות אלטרנטיביות- נשים שהן אמהות יחידניות, בנות זוג לסביות, אמהות פונדקאיות או גברים המוסקסואלים המלוים את אם ילדם- מגיעות לקורס הכנה ללידה סטנדרטי- המורכב זוגות הטרונורמטיביים. יצירת קבוצת הכנה ללידה המיועדת למשפחה אלטרנטיבית היא, לדעתי, חשובה מאין כמוה ובעלת פוטנציאל לשיפור יכולת ההתמודדות וחווית ההכנה ללידה והלידה עצמה.

במסגרת לימודי הדרכת הכנה ללידה וליווי לידה מוסמך בבית הספר אמנות הלידה כתבתי עבודת גמר בנושא הכנה ללידה למשפחות אלטרנטיביות. המאמר הבא מבוסס על עבודה זו המורכבת מראיונות אישיים, מקורות ספרותיים ותאוריות שעסקתי בהם בלימודי הנוכחיים ובלימודי התואר הראשון שלי במדעי הרוח.

ראיונות אישיים

החלק הבא מבוסס על ראיונות אישיים אותם ביצעתי על ידי שאלון שניסחתי. השאלון נענה על ידי נשים ממשפחות אלטרנטיביות כפי שהגדרתי אותן בפתיחת המאמר. כ-16 נשים ענו על השאלון, מחציתן השתתפות בקורס הכנה ללידה כלשהו ומחציתן לא. מתוך התשובות אספתי כמה הארות ומסקנות המעידות על צרכים שונים של נשים שונות.

נשים מסויימות השתתפו בקורס וחשו מסופקות ולא ראו צורך בקורס לקהל יעד מיוחד. אחרות השתתפו והרגישו צורך בשינויים מסויימים על מנת להגביר את אפקטיביות הקורס. היו נשים שלא הלכו לקורס הכנה ללידה כלל כיוון שלא היה להן ספק שהסיטואציה תהיי קשה מדי. נשים אלו ציינו שאילו היו שומעות על קורס למשפחות אלטרנטיביות היו בוודאי הולכות אליו.

בחרתי להביא כאן שני ראיונות שנראים לי חשובים, האחד עם אשה שהשתתפה בקורס, והשני עם אשה שלא השתתפה.

הראיון הראשון מולא ע"י אשה שהשתתפה עם בת זוגתה בקורס הכנה ללידה בתל- אביב. היא הרגישה שהן התקבלו באופן נעים ולא בעייתי כלל, פרט להסתגלות הלשונית שהיה על המדריכה לעשות. הקורס התאים להן ומלא את רוב הצרכים שציפו למלא. עם זאת, בהנתן הרעיון של קורס אלטרנטיבי, ציינה אותה אשה שאילו הייתה משתתפת בו הייתה מצפה לפגוש זוגות הנמצאים בסיטואציה דומה וחוויים חוויות דומות. היא הייתה מנצלת זאת ליצירת קשרים חברתיים ורכישת כמה שיותר מידע שיכין אותה ואת זוגתה למצב המיוחד בו הן נמצאות, הן מבחינה אישית והן מבחינת ההתמודדות עם מערכת רפואית ובירוקרטית איתה יבואו במגע בזמן הלידה. שאיפות אלו הן שאיפות של זוגות רבים המגיעים לקורסי הכנה ללידה מכל סוג שהוא, ויתכן שאשה זו ויתרה על חלקן מראש כשנרשמה לקורס הכנה ללידה המורכב מזוגות הטרוסקסואלים. מבחינה זו, היא אכן קיבלה מהקורס את כל מה שרצתה ומחשיבה את הקשרים החברתיים, החוויות וההכנה למצבים יוצאי דופן, לבונוס, בעוד זוגות "רגילים" שואפים לקבל מרכיבים אלו באופן אלמנטרי.

"אז מי תלד ראשונה?"

שאלון נוסף שארצה לציין כאן מולא על ידי אשה שלא השתתפה בקורס הכנה ללידה מכיוון שחששה שבמקום להרגיש בטוחה ולהתרכז בלמידה, תהיה חייבת לבחור באחת משתי גישות התמודדות מוכרות לה; האחת- להיות סבלנית ומבינה אל מול בלבולים בפניה ובמגדר, הרמות גבה ושאלות חודרניות על חייה האישיים; השניה- להיות אסרטיבית וחד משמעית לגבי זכותה למגדר ומיניות כרצונה ולגבי חוסר המחוייבות להצדיק ולהסביר את בחירותיה. שני המצבים מוכרים לה מסיטואציות רבות בחיים והיא לא ראתה איך היא משלבת אותן בקורס הכנה ללידה ומצליחה להפיק ממנו את המייטב. אותה אשה ענתה שמסגרת כזו חסרה לה והייתה משתתפת ללא ספק בקורס למשפחות אלטרנטיביות, אילו הייתה בו הבטחה למרחב מוגן ובטוח.

השונות המגדרית היוותה מכשול עבור נשים נוספות שהתראיינו ובאה לידי ביטוי בדרכים שונות. יש נשים שאינן חוות את עצמן כמי שבהכרח עתידות ללדת ושאלות כגון "איך החלטתן מי תלד ראשונה?" כרוכות באי נוחות עבורן. נשים אחרות אינן רואות את "ההתחברות אל הגוף" כמשהו קל או רצוי, בעיקר בכל הנוגע להתחברות לנשייות. עלינו לשים לב, אם כך, לא לכפות חיבור לגוף או לדימויים מגדריים על מי שאינם מעיוניים בכך; יש אנשים שאינם חווים עצמם כנשים למרות מינם הביולוגי, ובין אם מדובר ביולד/ת עצמה או בן/ת הזוג שלה, יש לכבד זאת. לעיתים נצטרך לשאול- בפרטיות או בקבוצה, לפי המקרה- האם ירצו שנפנה בדיבור בגוף זכר או נקבה; אם הקבוצה מורכבת מרוב של נשים רצוי שנבהיר שהפניה ברבות נובעת מטעמי נוחות ולא מחוסר כבוד לבחירות אישיות של חלק מהמשתתפים; לא נניח קשר רומנטי או זוגי בין כל הזוגות המשתתפים מתוך הכרה באופציות  משפחתחיות חדשות; לא נניח שכל המלווים ואף בני הזוג של היולדת מגדירים עצמם כהורים לילד שבדרך.

ככל שנתעניין יותר ונהיו פתוחות יותר, כך נבחין ביותר דקויות ונהפוך את ההשתתפות של א-נשים בקבוצה שלנו לנעימה יותר ומכאן מועילה יותר. מצד אחד מי שאינם מתאימים לסטרנדרט חברתי או מגדרי מסוים ירגישו בנוח ויוכל לפנות יותר משאבים ללמידה, ומצד שני תכני הלימוד יהיו מותאמים יותר לחברים אלו בקבוצה.

סיפורים אישיים

הרלין אייזלי [Aizley] ערכה את הספר "וידויי האם האחרת- אמהות לסביות לא ביולוגיות מספרות הכל" Confessions of the Other Mother, [e] Harlyn Aizley, Beacon Press, Boston 2006]]. מטרתה הייתה ליצור גוף סיפורים ומאמרים על חוויות של אמהות לא ביולוגיות ובנות זוגן, נשים שמביאות ילד לעולם עם אשה. החשיבות ביצירת מאגר כזה, שהוא הראשון מסוגו, היא באיחוד וייחוד חוויות של זוגות לסביים המביאים ילדים לעולם בחברה הטרונורמטיבית. כל סיפור מביא נקודת מבט חדשה ומעניינת, לעיתים מפתיעה, על החוויות שעוברות נשים אלו, בגוף ראשון.

היולדת היא האמא. האמנם?

פניתי אל הספר כדי להחשף לסיפוריים אישיים של נשים שהן קהל היעד של קורס הכנה ללידה למשפחות אלטרנטיביות. אדבר כאן על שני סיפורים המביאים דוגמאות חשובות למצב הייחודי בו נמצאות נשים אלו. סיפורה של הילרי גוברידג' [Goodbridge] "And You Are?" מתאר ללא ספק את הפאן הטכני והבירוקרטי הקשה בפניו נמצאים א-נשים שלוקחים חלק במשפחות אלטרנטיביות. הילרי הייתה בחדר הניתוח בזמן שבת הזוג שלה, ג'ולי, עברה ניתוח קיסרי אלקטיבי. בשלב מסויים חל סיבוך והילרי ליוותה את התינוקת החדשה לתינוקיה, בעוד ג'ולי נשארה בטיפול. כאשר רצתה לבקר הילרי את ג'ולי בחדר ההתאוששות לא הורשתה להכנס, למרות שם המשפחה המשותף והעובדה שהציגה עצמה כבת זוגתה, כיוון שהאחות האחראית  לא תפשה אותה כקרובה מדרגה ראשונה. מזועזעת ופגועה הלכה הילרי חזרה לתינוקיה, וגם שם נתקלה בקושי: כאשר הציגה עצמה כאמה של התינוקת לא הורשתה להכנס, בטענה שהאם האמיתית מתאוששת מן הנתוח. לאחר מאמץ ושיכנועים נמצאה בתינוקיה אחות שזכרה כי הילרי הייתה בפנים לפני כמה דקות, והיא הורשתה להכנס שוב. בפעם השניה שיצאה הילרי מהתינוקיה עם התינוקת על מנת לבקר את ג'ולי, הציגה עצמה כאחותה, והוכנסה מיד.

זהו אינו הסיפור השכיח ביותר אך בוודאי גם אינו נדיר. בכל בית חולים ובכל איזור בעולם יש מדיניות אחרת ויחס אנושי שונה. קורס הכנה ללידה צריך לספק את כל המידע וההכנה הטכנית והנפשית למצבים מסוג זה ודומיו.

סיפור נוסף שנגע לליבי היה סיפורה של אמי קלמפנוור מילר [Klempnauer Miller], "Watching". אמי ובת הזוג שלה ג'יין, החליטו שהן רוצות להביא תינוק לעולם, ואמי רצתה להרות וללדת. לאחר שנה וחצי של נסיונות הזרעה עקרים בקליניקה החליטו לוותר, וכעבור חודשים מספר נכנסה ג'יין להריון מהזרעה, בנסיון ראשון. הסיפור מעורר מחשבה על אשה עם בעיות פוריות שרצתה להביא ילד לעולם וכעת חיה עם, ומלווה בת זוג בהריון; הקונפליקט בין המעבר החד מתפקיד האם הנמצא במרכז ההריון לתפקיד המגדרי הגברי – המלווה, המגונן, המודאג, החזק והיציב; הפער בין מעבר זה לבין העצבות והקינאה הכנה של אותה אשה על ההריון שלא תחווה לעולם- אלו מצבים ייחודיים לנשים המביאות יחד ילד לעולם, ולא בהכרח מקבלים קול או פנים בחיי היומיום או בקבוצות כגון קורס הכנה ללידה. האם האם השניה רוצה להיות אם בעצמה? האם היא רואה עצמה כאם או כמלווה? אולי היא מוצאת עצמה בהגדרה אחרת שאינה נשאבת ממערכת המושגים ההטרונורמטיבית המוכרת לנו: אשה שהיא אם, גבר שהוא אב או בן זוג?

לסיכום

המסקנה העיקרית מחלק זה היא לדעתי החוזק שבקבוצת שיוך והמצאות בין דומים. מאותה סיבה שנשים בהריון מוצאות עצמן מתחברות עם נשים אחרות בהריון, בקבוצת הכנה ללידה בה לנשים יש כמה שיותר במשותף, בייחוד אם הן מיעט במקומות אחרים, יש ערך מוסף שאין לו תחליף. כמדריכות, עלינו לפתח רגישות בצד צניעות. לזכור שכל משפחה היא שונה, להתעניין, לפני הקורס במקורות מידע, ותוך כדי, עם הזוגות עצמם. אנחנו לא צריכות להיות מדריכות שנתקלו בכל סוגי המצבים בעבר, אלא רק מספיק רגישות כדי לכבד את כל המצבים בהם נתקל בעתיד. לשאול שאלות ולחכות לתשובות- זה חומר הגלם שלנו.

חלק שני

תיאוריות, מטבען, אינן יכולות לכלול את כל היוצאים מן הכלל. בחיים האמיתיים, עלינו לקחת את כל המקרים בחשבון. בחלק זה של המאמר אבחן כיצד א-נשים ממשפחות אלטרנטיביות משתלבים בתיאוריות העוסקות הכנה ללידה, וכיצד אפשר להפוך את השילוב הזה למוצלח יותר.

דינמיקה קבוצתית

הציר שבין איחוד לייחוד

מיכל אוסרי בן אור, מנחת קבוצות מוסמכת בתחומי ההריון, ההורות והמשפחה, מגדירה מרחב בטוח בקבוצה כמרחב שאין בו שיפוטיות. מרחב שאפשר להביא כל רגש ,תחושה, בחירה או אמירה מבלי שהמשתתפים בחדר ישפטו או יבקרו. לטענתה המנחה היא זו שאחראית ליצירת המרחב הבטוח והיא עושה זאת דרך מודלינג- בהיותה לא שיפוטית בעצמה הן בתגובות המילוליות שלה והן בשפת הגוף, דרך הצבת גבולות במידה ועולה שיפוטיות בחדר . במסגרת התגובות המילוליות, כשהמנחה מגיבה באמפתיה (מהדהדת, משקפת, שואלת שאלות פתוחות ומעגליות) היא למעשה מזמינה את המשתתפים לאווירה אמפתית, אווירה שאינה שיפוטית. מנסיוני, הנחיה טובה מעודדת בעיקר תגובות לא שיפוטיות, תומכות ומהדהדות ("אותו הדב קרה לי"/ "אני מבינה מה את אומרת, גם אני חשתי כך"/ "אני ממש שמחה לשמוע עו דמישהי אומרת את זה") המגיעות מחברי קבוצה אחרים, אשר תמיכה בזוגות האחרים אינה תפקידם. תגובה שכזו באופן בלתי נמנע אמינה ומנחמת יותר. כאשר אחד הפרטים בקבוצה נמצא במיעוט, קטן הסיכוי שתגובות כאלו יבוטאו כלפיו, בעוד הן כן יבוטאו כלפי אחרים. במקרה כזה עלול לקרות המצב ההפוך מהמתבקש- חברה בקבוצה עלולה לספר על חוויות ותחושות חשובות שלה, וחוסר ההדהוד יחליש אותה במקום להעצים אותה. מסיבה זו אני מאמינה שקבוצת הכנה ללידה צריכה מכנה משותף גבוה ככל האפשר.

במקביל, חשוב מאוד להדגיש את הייחודיות של הפרטים בקבוצה, ולגרום לכל אחד מהן לחוש בטוח ונוח עם הייחודיות הזו. לכן חשוב לשים לב, במיוחד בקבוצות עם מכנה משותף גבוה, לא לייצר דפוס אשר כל החברות בקבוצה צריכות להתאים עצמן אליו, כיוון  שהדרך הטובה ביותר לייצר מיעוט היא כמובן לייצר רוב. הדרך הטובה ביותר, לדעתי, לא לייצר מיעוטים בקבוצה היא להדגיש את הייחודיות של כל אחד ואחת, אולי במיוחד אחרי שמתבססת תחושת איחוד שהיא נעימה וטובה, וכבר העניקה ביטחון, ולהדגיש את השוני במקרים ואת היופי שבכך. אני מרגישה שהפרטים בקבוצה צריכים לנוע כל הזמן על הציר שבין איחוד לייחוד ולהגיש נוח בשני המקומות, כאשר הקבוצה אמורה לספק את כל המכלול.

מצבים רגשיים של זוגות בהכנה ללידה

קרן פרידמן גדסי, דולה, מדריכת הכנה ללידה ומתמחה בטראומה ואובדן סביב הלידה, מציעה מודל של תהליך אותו עוברים אישה או זוג במהלך הכנה ללידה (הצעה למודל עבודה לקראת הלידה, http://www.dulot.co.il/kerengadasi/show.asp?art=41&t=l). המודל מורכב משלושה שלבים עקריים:

• הבנה–  הבנת תהליך הלידה וסביבתה, צרכי היולדת, הכלים שעומדים לרשותה.
• הכרות וזיהוי– הכרת התחושות והרגשות שלה/ם במצב הנתון, זיהוי דרכי התמודדות של היולדת ו/המלווה, ו/או מערכת היחסים שלהם, זיהוי המשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותם.
• בחירה– בחירה בנקודת התייחסות למצב הנתון, בחירה בנוכחות ובהוויה פעילה בלידה.

למייטב הבנתי, בשלב ההבנה וההכרות נתקלות יולדות ממשפחה אלטרנטיבית באספקטים מסויימים הדורשים התייחסות מיוחדת בזמן ההדרכה. כוונתי היא לארבע הנקודות הבאות:

הכרת הכלים העומדים לרשותה/ן/ם

הכרת הרגשות, התחושות והמחשבות שעולים בה/ן/ם

זיהוי דפוסי ההתמודדות שלה/ן/ם/ מערכת היחסים

זיהוי משאבים חיצוניים

ניסוח תבניות

הכלים העומדים לרשות אשה בזוגיות לסבית או ללא זוגיות כלל שונים בדברים מסויימים מהכלים העומדים בפני אשה בזוגיות הטרונורמטיבית. השוני הוא בעיקר בתהליך הזיהוי שלהם. גם אם בסופו של דבר יגלו זוג נשים המביאות ילד יחד או אשה המלווה באב התינוק ובן הזוג שלו, שהכלים שיש בידיהם אינם נופלים משל זוג רגיל ואפילו די דומים, ההכרה בהם תהיה מסובכת יותר, כיון שהמבנה המשפחתי שלהם אינו שכיח. יתכן שיאלצו לעשות את עבודת הניסוח או אפילו ההמצאה של כלים אלו בנוסף לעובדה שעליהם להבינם, להכירם ולבחור בהם. הפער שאני מדברת עליו טמון בתפישה חברתית תרבותית והוא נפוץ בחיי היום היום של משפחות אלטרנטיביות, ביחוד שאינן משייכות עצמן לקהילה, אך לא רק. אין בכך כדי לומר שמשפחות אלו טובות יותר או פחות, אלא רק להדגיש שלא רק שחייהם לעיתים שונים, הם בעיקר אינם מנוסחים במונחים ותבניות שגורות בחברה, וזה אחד האתגרים העיקריים שבהם. מסיבה זו יהיה קשה ולפעמים עקר לשאול זוג נשים המביאות ילד לעולם "מה הם הכלים העומדים לרשותכן?" מבלי לברר, איך הן מגדירות עצמן אחת ביחס לשניה וביחס לתינוק, לדוגמא. מכאן ינבע גם היחס למשאבים הפנימיים שלהן, דרכי ההתמודדות, כוחות היחסים, התחושות והרגשות.

ד"ר עמליה זיו, מרצה לספרות ומגדר באונ' בן גוריון בנגב, מדברת בהרצאתה מה קווירי בהורות קווירית (הועברה לראשונה בבית נשים פמיניסטי 2008) על הצורך לאישרור חברתי של התפקידים ההוריים של בני זוג שהם הורים לא ביולוגים. לטענתה, הורות לסבית לא ביולוגית אינה מובנת מאליה ויש לתת לתוקף בכל מפגש ומפגש עם העולם החיצון. בעוד אבות, בין אם התינוק נוצרם מזרעם הביולוגי או לא, מוגדרים כאבות רק מעצם היותם בני הזוג הקבועים של האם. כאשר הם נראים עם אם ותינוקה ישנה הנחה מקדימה באשר לקשר שלהם עם התינוק. אם הגבר אינו האב הביולוגי, הוא יצטרך לציין זאת. לעומת זאת, אשה שנמצאת עם אם ותינוקה, "לא יתכן" שהיא האם הנוספת. הורותה תצטרך להיות מואצלת על ידי האם ה"אמיתית", על ידי תעודת אימוץ שתתקבל ממסד ממשלתי, על ידי היכרות מתמשכת עם אנשים מקצוע או הוכחה שבפועל היא עובדת קשה עבור התינוק, לא פחות מהאם השניה. לתחושתי, הצורך לקבל הכרה חוזרת ונשנת בכל מפגש מחדש יכול לערער את מעמדך כהורה, לבסוף, גם בעיניי עמצך. כפי שדיאנה אידלמן אומרת "הורים לא נולדים ביום בו נולדים התינוקות"- זהו תהליך איטי ומתמשך שתחילתו בתחילת ההריון ("הכנה להורות", כתר, 2005), ושעל פי זיו מורכב בעיקר ממסרים שאנו מקבלים מהסביבה. זיו מתארת שיחת טלפון של אב ששמעה בחדר היולדות "אז אני אבא, ככה אומרים". זוהי דוגמא מצויינת לאופן שבו אני מבינים ומפנימים את תפקידינו כהורים. כאשר לא אומרים לנו, לא מאשרים לנו, ואני צריכים לחזור לבקש אישור, התהליך הופך איטי ומורכב עוד יותר.

אם כך, במשפחות אלטרנטיביות הגדרת ההורות והקשר בין שני ההורים או ההורה ובן/בת הזוג שלן, צריכה לעבור עיבוד ורק אז תוכל להתרגם לידי משאב בזמן הלידה. נכון שעיבוד זה לא יכול ולדעתי גם לא צריך לקרות בשעור הכנה ללידה. אך יש צורך לתת מקום למורכבות הזאת, לחוסר הבהירות ולמגוון. כדאי להעלות את הנקודות ולעודד את המשפחות לעסוק בנושאים אלו באופן מכוון. עיבוד זה יסייע להבנה טובה יותר שבל המשאבים הפנימיים העומדיפ בפני א/נשים אלו בלידה עצמה.

המשאבים החיצוניים, בחלקם, עלולים להיות אחרים ואף שונים בתכלית. בפני משפחות אלטרנטיביות עלולים לקום קשיים בירוקרטיים, התמודדויות קשות עם אנשי ממסד, ובנוסף התמודדיות עם אנשים בחיי היום יום. הכרה משפחתית בזוג הצעיר או באם הטריה בפורמט המיוחד שבחרה לעצמה אינה מובנת מאליה, והיא עלולה להוות בעיה בדרכים שונות. מצד שני, מספר הורים לילד אחד החיים במסגרות שונות ומרובות אנשים יכולים לשמש רשת מועילה ומרגשת, ומשאב יקר מפז. שוב נציין שמקרים כאלו ואחרים יכולים להתקיים בכל בית ומשפחה אך הסבירות לכך גדולה יותר במקרים אלו, ובכל אופן הדבר צריך להיות במודעות מדריכת הקבוצה ועליה לדעת איך להתמודד איתם, לפחות מבחינת הדרכת הקבוצה. אם אמא שלך לא תעזור בגידול התינוקת כי היא לא מקבלת את בת הזוג שלך זה דבר אחד. אם את מתביישת לומר  את זה בקורס הכנה ללידה כי שאר הנשים מדברות על חמותן או אימן שגרות קצת רחוק, זה דבר נוסף ומכביד במיוחד.

לסיכום

אני מוצאת בכתוב לעיל שלוש נקודות חשובות עליהן יש לשים דגש בקורס הכנה ללידה למשפחות אלטרנטיביות.

ראשית חשוב לשמור על המתח המתמיד בין האיחוד והייחוד. כפי שהסברתי, היות "האחר" יכול לפגוע באופן משמעותי ביכולת של אשה או זוג לעבור חוויה חיובית בקורס הכנה ללידה. עם זאת, חשוב לא לנסות ליצור תחושה חזקה מדי של אחידות בין המשתתפות והמשתתפים רק מפני שהגיעו לקבוצה "אלטרנטיבית". למרות השמחה שבחוויות דומות ותחושת האמפתיה והסולידריות שהן מעוררות בחלקינו, חשוב להדגיש את הייחוד של כל משתתפת כדבר חיובי ומקור חוזק. לא תמיד נוכל להיות כמו כולן והחוויות שלנו לנצח יסטו מהסיפורים שנשמע. זה היופי בהן, ולזכור את זה הוא מה שיתן לנו את הכוח בזמן הלידה, לצפות לסיפור חדש, אישי, מפתיע.

שנית, על המדריכה להביא בחשבון את העובדה שהבאת ילדים לעולם מחוץ למסגרת המשפחה הנורמטיבית היא, נכון לעכשיו, חוויה שאין לה תקדים בייצוגים ומקורות תרבותיים, היא אינה מסודרת בתבניות ואינה מנוסחת במשפטים. כדי שהאשה והמלווים/ות אותה יוכלו  להכיר את עצמם, את הרגשות, התחושות והמחשבות שלהם בנוגע למצב בו הן נמצאים, יש צורך להרחיב את גבולות ההסתכלות, להיות יצירתיים, לתפור קולאז' אישי עבור כל משפחה, שיכיל את כל המרכיבים שנדרשים לה כדי לעבור את ההריון והלידה באופן הטוב ביותר.

שלישית ואחרונה, הקורס צריך לכלול מידע יבש אך חשוב לגבי בירוקרטיה של משפחות חדשות ולהפנות לכמה שיותר מקורות מידע שיוכלו לתמוך בכל מצב. חברות וחברי המשפחה האלטרנטיבית לא יוכלו להרים טלפון לכל חבר או אמא כדי לענות להם על הדילמות או המכשולים העלולים לצוץ. יש ליצור רשת ביטחון של מידע למגוון מצבים אפשריים.